החלטה בתיק רע"א 4238/05

א .       תמהני במה זכתה מערכת בתי המשפט לכבוד הרב, שסביב נכס בו מדובר, בעליו, שוכריו וסביביהם התנהלו הליכים למצער בפני כתריסר שופטים (בחלקם יותר מהליך אחד) בשלוש הערכאות, ולמצער שני בוררים, ואיני יודע אם אין היד נטויה עדיין להוסיף ולהתדיין. הדעת נותנת כי שווי הנכסים בהם מדובר גבוה דיו כדי להוות מניע להמשך התדיינות זו; אולי מעידה על כך השמאות מ- 1989 שקבעה שווים  בסך 530,000 דולר דאז.

ב.        בקצרה, אלה תולדות וזו יריעת המחלוקת:

           (1)    המנוחה, נעמי איילון ע"ה, הגישה כנגד המבקשים וכנגד נתבע נוסף אשר נמחק לאחר מכן ("הנתבע הנוסף"), תביעה לפינויים משלוש דירות ומחנות ("המושכרים") המצויים בבנין ברחוב זבולון 17 בת"א ("הבנין"), ולהחזרתם לידיה כשהם פנויים מכל אדם וחפץ. המנוחה היתה בעלת הזכויות בבנין, והמבקשים דיירים מוגנים במושכרים. לאחר פטירתה של נעמי איילון תוקן כתב התביעה, ועזבונה של המנוחה החליפה כתובע (המשיב בבקשה זו). בתביעה טען המשיב, כי המנוחה ובעלה המנוח ("המנוחים") נטלו מהמבקשים הלוואות בשוק האפור, ובמסגרתן חתמו עם המבקשים על שלושה חוזים, בהם הוסכם כי אם ההלוואות לא יוחזרו, יהפכו המבקשים לדיירים מוגנים במושכרים. כאשר לא עמדו המנוחים בהחזר ההלוואות, הפכו המבקשים, בהתאם לאמור בחוזים, לדיירים מוגנים. המשיב טען כי לזכותו קמו מספר עילות פינוי: המבקשים מחזיקים במושכרים ללא שכר דירה, מפיקים מן המושכרים רווח בלתי הוגן על ידי השכרתם בשוק החופשי, ומפרים את חוזה השכירות באמצעות העברת זכויות במושכרים בין המבקשים לבין עצמם ולצד ג'. המבקשים טענו בתגובה כי אין יריבות בינם למשיב, מאחר שלבניין מונה כונס נכסים, וממילא כל תביעה בנוגע לבניין צריכה להיות מוגשת על ידי הכונס. עוד נטען, כי על המשיב היה לתבוע שותפות בלתי רשומה אשר נוצרה, לטענת המבקשים, עת רכשו את זכויות השכירות המוגנת במושכרים למטרות עסק, ולא לתבוע את המבקשים כיחידים. לגופם של דברים טענו המבקשים, כי על פי חוזה השכירות מוקנית להם הזכות להעביר חלק של מי מהם בזכות השכירות המוגנת של השותפות הנטענת, ולהשכירם בשכירות חופשית לצדדים שלישיים, ללא צורך באישור המשיב או בתמורה כלשהי. הוראות החוזה האמורות, אושרו, כנטען, בפסק דין חלוט, ועל כן קם בעניינם השתק פלוגתא. עוד טענו המבקשים כי המנוחה פלשה לאחת הדירות המושכרות, החליפה בה את המנעול ואף תקפה את המבקש 1; כי המנוחים הסכימו כי חובותיהם לנתבעים יקוזזו מדמי השכירות המוגנת שהמבקשים חבו להם, וכי המבקש 1 השקיע ממיטב כספו בשיפוץ המושכרים, טרם חתימת חוזי השכירות. לחלופין טענו המבקשים כי יש ליתן להם סעד מן הצדק.

           (2)    בפסק דינו מיום 25.2.03, קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (סגן הנשיא גולדין, ת"א 60633/99) את תביעת המשיב. בפסק דינו דחה בית המשפט את טענת המבקשים בדבר העדר יריבות, וקבע כי זו נזנחה בסיכומים, ובדומה לכך נדחתה הטענה בדבר פלישת המנוחה. נקבע גם, כי למשיב קמה עילת פינוי מכוח סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב - 1972, וזאת בשל העובדה שהמשיבים לא שילמו דמי שכירות בעבור המושכרים, וכי לא הוכחה טענתם בדבר קיזוז דמי השכירות מחובם הנטען של המנוחים. עוד נקבע, כי עילת פינוי נוספת קיימת מכוח סעיף 131(6) לחוק הגנת הדייר, וזאת מכיוון שכל סכום שנגבה על ידיהם הוא בבחינת רווח בלתי הוגן, מאחר שלא שילמו כלל דמי שכירות. טענת המבקשים בדבר השקעת כספים לצורך שיפוץ המושכרים נדחתה כלא מבוססת. עוד נקבע, כי אף שעל פי חוזי השכירות רשאים היו המבקשים להעביר את זכויותיהם במושכרים, קמה למשיב עילת פינוי נוספת מכוח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר, וזאת מאחר שהמבקשים לא שילמו דמי מפתח שעה שהעבירו את הזכויות במושכרים בינם לבין עצמם ולצדדים שלישיים. בנוסף, נדחתה בקשת המבקשים לסעד מן הצדק, ונקבע שאין זה ראוי ליתנו בנסיבות העניין. בהתאם למסקנותיו האמורות הורה בית משפט השלום למבקשים לפנות את המושכרים, ועיכב את ביצוע הפינוי עד לתאריך 31.3.03.

           (3)    בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת גרסטל והשופטים פוגלמן ושילה, ע"א 1677/03) דחה את ערעורם של המבקשים. לעניין טענת המבקשים לקיום שותפות בלתי רשומה, קבע בית המשפט כי מן החוזים עולה שהמושכרים הושכרו למשיבים כיחידים, ולא למשיבים כשותפות, ויחידי השוכרים בחוזה הראשון שונים מיחידי השוכרים ביתר החוזים, ועל כן אין לקבל כי מדובר בשותפות אחת. כן דחה בית המשפט את טענות המשיבים בדבר קיזוז דמי השכירות בחובות המנוחים, וקבע כי לעניין זה לא הובאו די ראיות. ביחס ליתר טענותיהם של המבקשים, סמך בית המשפט המחוזי את ידו, ככלל, על הכרעותיו של בית משפט השלום, והוסיף כי אין הוא מוצא מקום להתערב בהכרעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, וכי אין המבקשים יכולים להסתמך על מסמכים אשר אינם יכולים לשמש ראיה כנגד המשיב, כאשר המשיב לא היה צד להתדיינויות הנזכרות בהם.

           (4)    בבקשה דהאידנא טוענים המבקשים, כי בינם לבין הנתבע הנוסף בכתב התביעה המקורי, נוצרה שותפות בלתי רשומה, מכוח הגדרת השותפות בסעיף 1 לפקודת השותפויות  (נוסח חדש), תשל"ה - 1975, וזו אינה תלויה בהסכמת הצדדים. שותפות מסוימת זו, כך נטען, הוכרה בשורה של פסקי דין, היוצרים השתק פלוגתא לעניין קיום השותפות. שבים המבקשים וטוענים, כי לא קמה יריבות ביניהם למשיב, שכן בהתקיים שותפות, יש לתבוע את השותפות ולא את יחידיה. עוד נטען, כי בהתקיים שותפות יכלו השותפים להעביר את המושכרים בינם לבין עצמם, שכן הדייר היה השותפות, וחבריה כולם יכלו להשתמש בכל המושכרים, וכן, בהקשר זה, כי הסכם לתשלום דמי השכירות המוגנת על דרך קיזוז, שהוסכם בין המנוחה לבין הנתבע הנוסף, נוגע לשותפות. זאת - שכן השותפות היא בעלת הזכות שקוזזה כנגד דמי השכירות, וממילא לא קמה למשיב העילה של אי תשלום דמי שכירות. המבקשים שבים וטוענים את האמור בסעיף ב'(1) (סיפה) לעיל.

ג.        (1)    אין בידי להעתר לבקשה. בא כוח המבקשים אכן ערך יפה את הבקשה ותמך יתדותיו באסמכתאות רבות, אך, ראשית, המדובר לאמיתו של דבר בנושא התחום בדל"ת אמותיה של המחלוקת בין הצדדים ואינו מעורר בעיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה התערבות בגלגול שלישי, לאחר שהיו למבקשים ימיהם בתיק דנא בדיונים בערכאות הקודמות (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא (דאז) שמגר). אף האדרת שניסה בא כוח המבקשים להעטות על הבקשה, קרי, יצירתה, מעמדה ונסיבותיה של שותפות בלתי רשומה, שאלה נכבדה היא אך כבר נדונה לא אחת (ע"א 609/78 קן תור נ' גלבוע, פ"ד לד(1) 229, 249-248 (השופט אשר); ע"א 83/85 מוסכי צומת גהה מאוחדים בע"מ נ' וייל, פ"ד מא(3) 25 (הנשיא שמגר); ע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פ"ד מו(5) 851 (השופט מלץ)). תיק זה אינו מצריך הידרשות מחודשת אליה. אודה כי עיון בהתדיינויות השונות שבתיק וסביביו אינו מותיר טעם טוב באשר להתנהלות העניינים בנידון דידן לאורך השנים. מכל מקום, בית משפט השלום ששמע את הצדדים ועיין בראיות ובית המשפט המחוזי אמרו דברם, הוא מקובל עלי ואיני רואה מקום להתערבות נוספת.

           (2)    אוסיף קמעא כלהלן לעיצומם של דברים: טענתם העיקרית של המבקשים, כדי לעקוף את לשון החוזים שנחתמו ב- 1991, היא כי היתה ביניהם שותפות, אף אם לא נרשמה, ולא היה מרחב עסקי גדול יותר בנכסים; וכפי שניסח זאת בית המשפט המחוזי מטרתה של הטענה היתה "להתגבר על טענת המשיב בקשר להעברת זכויות המושכרים בין הדיירים המוגנים לבין עצמם ולבין בן משפחתו של בר לב". גם אם בבתי משפט שונים היתה התייחסות ליחסים בין המבקשים כאל שותפות או מעין שותפות, בסופם של דברים, יש להביט אליהם בשכל הישר על פי הנסיבות הספציפיות, ובנידון דידן לא ניתן בחוזים שנחתמו כל ביטוי לשותפות. אדרבה, עיון בחוזים מגלה, ראשית, כי אכן אין זהות גמורה בין הצדדים (אף אם היתה קרבת משפחה בין חלק מן המתקשרים, בר-לב ונויגבאוור), ושנית, כי כשנקבע על-ידי סגן הנשיא גולדין בתיק 5486/99 קיומה של שותפות בהחלטתו מ- 8.5.02, המדובר היה בחוזה אחר מיום 2.1.91, שאינו בין החוזים נשוא ענייננו. אוסיף, כי טענת השותפות נדחתה בבתי המשפט קמא לא רק כיוון שנזנחה (לא בסיכומים בבית משפט השלום אך במסגרת הסעדים), אלא גם לגופה, כיוון שבית המשפט המחוזי ראה חוסר תאימות בין הצדדים לחוזים כאמור.

           (3)    עוד, נתתי אל לבי כי בכל אחד מן החוזים נשוא התיק שצורפו (חוזה מיום 2.1.91 לעניין שתי דירות, חוזה מיום 12.5.91 לעניין מסעדה וחוזה מיום 31.10.91 לעניין דירה נוספת) יש התחייבות (סעיף 9) שלא למסור או להעביר או להשכיר את המושכרים או חלק מהם. אמנם, סעיף 20 לחוזים מבטל, במועד קרוב, את תניית סעיף 9 ומתיר העברת המושכרים, אך בית משפט השלום קבע, ובית המשפט המחוזי אישר, כי הדבר היה כרוך בהעברת דמי מפתח למשיב, שלא נעשתה.

           (4)    אשר לטענה בדבר השקעות המבקשים בשיפוצים, הסכומים שהושקעו, גם אם לא היו מבוטלים, לא עלו על 22,000 ש"ח נכון ל-1996 (חוות דעת המומחה ברמן), ויש חוסר מידתיות בקיבוע זכות לדיירות מוגנת, מה גם שהמבקשים נהנו מדמי שכירות חופשית שקיבלו בעד הנכסים.

           (5)    אשר לטענה בדבר סעד מן הצדק, זו, בנסיבות המקרה, מוטב היה לה שלא תיטען. לא למבקשים ולשכמותם, בנכסים שאינם משמשים למגוריהם אלא לעסקיהם, והעושים בהם כבשלהם כאמור, נועדה טענה זו (ראו ע"א 417/79 מרכוס נ' המר, פ"ד לז(2) 337, 349 (השופט - כתארו אז - אלון); ע"א 87/83 ארי"צ בע"מ נ' ביירלס, פ"ד לח(2) 159, 163 (השופטת - כתארה אז - בן פורת); רע"א 1156/02 אל סאלם ואח' נ' לידאי, פ"ד נז(3) 949, 957 (השופט טירקל)).

           (6)    כללם של דברים, אין בידי להעתר לבקשה.

ניתנה היום, ט"ז בסיון תשס"ה (23.6.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: